שייכות? למי? 

אחד הנושאים שאני מוצא כי הכי קשה לכתוב עליהם הוא נושא השייכות.אולי מה שמבטא הכי הרבה את ההרגשה של אובדן הכיוון הוא הנושא הזה - חוסר שייכות בתוך עולם בו נראה כי כולם שייכים למשהו או למישהו.



מהי המשמעות של הדברים אותם אני עושה, בהם אני מאמין. אין תשובה פשוטה, לפחות לא כזו שאני מצאתי, אתה חי את החיים וחושב שאתה מבין ויודע מי אתה ומה אתה רוצה ואז יום אחד זה מכה בך, ההארה, כך קוראים לזה בחוגים מסוימים.



ההארה ממה? ובכן מסתבר שאני חי בחושך.

איזה חושך בטח תשאלו, זהו חושך המסתיר מממני את הרצון האמיתי שלי, את מה שאני באמת רוצה לעשות בחיים. אולי אני נשמע לכם קצת בכיין וזה בסדר מבחינתי, זה חלק מהתשלום שאני צריך לשלם ברגע שהחלטתי להתמודד עם החושך הפנימי הזה.



אבל אם נשארתם עד עכשיו, אז סביר להניח שתישארו לשמוע קצת יותר מהבכי הזה, למה - כי כנראה גם אתם בוכים מבפנים ופוחדים להראות את זה.



אתה קם כל בוקר במשך עשרות שנים לשגרת יום, עושה דברים, מדבר עם אנשים ואפילו חושב שאתה מתקדם, מממש את עצמך בתוך החברה ועל פיה. מחמאות לצד הטפות מוסר כמו במשחק פליפר אתה נזרק לאן שהחברה רוצה שתלך בדרך לבור שלך, בדרך לסיום המשחק.



אבל די לבכות, החברה לא אשמה בבעיות שלך אתם אומרים. כנראה שאתם צודקים, רק אני, לקח לי זמן להודות בזה בפני עצמי. להיות בצד שלכם ולהטיף לאחרים תמיד היה לי קל, עכשיו זה אני שעולה על המוקד.



אם נחזור לעניין המשמעות, אני לא באמת מרגיש שייך לשום רעיון . לא לרעיון של היותי יהודי, לא לרעיון של היותי ישראלי, לא לחברה בה אני עובד ובעצם לשום רעיון. הדבר היחיד שמושך אותי זה הביקורת החברתית שיש על כל המסגרות שאליהם אנו משתייכים. אני מדבר על ביקורת שרואה בכל המנגנונים החברתיים כלי שליטה בלבד, כאלו שמשתמשים במשמעות כסם להמונים.



אתם יודעים מאיפה הכול מתחיל? משאלה אחת פשוטה: מה אתה אוהב לעשות?



תנסו את זה, זה מפליא כמה אנשים מסביבי שנראו לי נחושים, בטוחים בעצמם וחדורי מטרה בכלל לא יודעים מה הם אוהבים. פתאום הבנתי גם אני מתוך הסתכלות על הסביבה שגם אני לא יודע מה אני אוהב, אבל איך זה יכול להיות? כל החיים היה לי מסלול, שאיפה, הכול היה מתוכנן ומלא משמעות. לימודים - צבא - לימודים - עבודה - פנסיה - מוות .



מסלול מצוין, אה? כזה שכולל כסף, הנאות מהחיים, שפע של אגו והערכה מהחברה.

אז איך זה יכול להיות שאני קם בבוקר ולא מוצא משמעות בכלום. אני חושב שזה קשור לשייכות, רק לשייכות. אם אתה לא שייך למשהו בעולם הזה, אתה לא קיים.



השייכות לא חייבת להיות למשהו שניתן להגדיר אותו, אפשר להתחבר לרעיונות מופשטים, הם בדרך כלל סוחפים את ההמונים. אני מתחיל להבין מדוע יש דתות ומדוע לא משנה איך מסתכלים על זה האנושות לא יכולה בלעדיהן.



התמודדות לא קלה בשבילי היא ההתמודדות עם השייכות, האמת שעד היום לא כל כך חשבתי על זה. די הייתי על אוטומט ומה זה משנה למי שייכים ולמה שייכים, אפשר לעבור חיים שלמים ולא להתוודע בכלל לעובדה שאנו שייכים למישהו או למשהו.



אבל אחרי שהבנתי שאני שייך והתחלתי לשאול למה ולמה אז הגעתי למסקנה שקודם כל אני רוצה להשתייך לעצמי, בלי היסוד הזה לא אוכל באמת להשתייך לשום דבר אחר בעולם, מופשט פחות או מופשט יותר.



והשאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא : עמי , מה אתה אוהב?